חיפוש

נחתנו....

תשמעו, להטיס כלבה בינונית בבטן המטוס זאת לא חוויה נעימה.

כל הטיסה (רק 40 דק׳) חשבנו איך היא ואם היא בסדר ותשרוד את הטיסה.

הווטרינר אמר שעושים את זה הרבה והסיכון לא גבוה אבל זה עדיין מפחיד.

אם היא הייתה קטנטונת יכולנו לעלות אותה אתנו למטוס ושתשב אתנו.

הדבר הראשון שעשינו כשנחתנו, זה לרוץ לאזור של ״הכבודה החריגה״.

היא הגיע בשלום!

אמנם עשתה פיפי על עצמה אבל רצה ונובחת על כולם כרגיל

חיכה לנו רכב שכור גדול שיכיל את כל ה-6 מזוודות ואת הכלוב ההטסה הענק ונסענו ״הביתה״.

לפני כחודש וחצי זה עדיין לא היה נחשב כבית..

לאחר חצי שעה נסיעה הגענו לבית גדול וריק.

תכננו שהמכולה עם כל הדברים שלנו תגיע מקסימום יומיים לאחר הנחיתה שלנו אבל כרגיל, תכניות יש רק ל...

המכולה איחרה בשבוע וחנכנו את הספה הנפתחת שקנינו לאירוח.

האמת נוחה!

אז לכל מי שיבוא לבקר, אחלה מיטה

ביומיים הראשונים היינו דיי בשוק ולא הבנו כלוווווום!

אפילו איפה הסופר הקרוב וחנות לחומרי בניין קרובה, ואז לכו תנהגו לשם שההגה בצד השני וכולם נוהגים הפוך בכביש. (זה מחייב מס׳ כניסות ״באין כניסה״)

ובמקביל התחלנו לטפל בכל הבירוקרטיה בצד הקפריסאי,

לטפל בכל נושא ההגירה, פתיחת חברה, פתיחת חשבון בנק ועוד כל מיני פינוקים.

אנחנו מגיעים לאותם מקומות ״בוויב״ הישראלי ורוצים שהכל יקרה בקצב אחר כמו שאנחנו מכירים(מהר),

אבל הקפריסאים כמו הקפריסאים, ״בוויב״ שלהם.. מה שנקרא, ״סיגה סיגה״. (בתרגום חופשי, לאט לאט.)

שלא תבינו לא נכון הכל קורה, אבל... בקצב אחר.

אנחנו מסתגלים לחיים החדשים,

עד היום חודש וחצי אחרי לפעמים מתוך אינסטינקט אני עדיין מגיע לצד הלא נכון של הנהג.

אני רוצה לומר תודה ענקית מהלב לאישה עם לב ענק.

זה אמנם התחיל כשירות שלקחנו מLinor Linor Gross Cohen בעלת חברה שעוסקת בליווי מלא ודאגה לכל מה שצריך עבור רילוקיישן לקפריסין אבל נוצר הרבה מעבר.

קוראים לה Einav Asher והיא עזרה לנו למצוא בית לגור בו וגם עזרה ברישום לבית הספר עבור איתי ובתאכלס עזרה ועוזרת #בהכל ומכל הלב.

כן, הכרנו זוג מקסים שהיום גם חברים שללא ספק הפך לעוגן הראשון שלנו באי.

והיום, חודש וחצי אחרי אנחנו מרגישים הרבה יותר בבית מכל הבחינות,

הבית כבר מסודר, החרדה מהמעבר למקום לא מוכר ירדה, לאט לאט מכירים אחלה של אנשים ואפילו כבר יודעים לאיזה סופר כדאי ללכת..

כמו שאומרים, הזמן עושה את שלו.

נכון שאנחנו עדיין ירוקים ואפילו מאוד, אבל מרגישים שייכים קצת יותר עם כל יום שעובר.

יש געגועים למשפחה, שהייתי רגיל לפגוש לפחות 3 פעמים בשבוע וניסינו לארגן שיגיעו לפה אבל לצערי לקורונה יש תכניות משלה.

השבוע יצאנו מבידוד כי איתי נדבק בקורונה בקייטנה ויצאנו לטייל ולהכיר קצת את הסביבה.

חייב לומר שאלה היו שבועיים קשים במיוחד. לעבוד מהבית אם ילד בבידוד זה קשוח. מצד שני הצלחנו להתחמק מזה בארץ בערך שנה וחצי.


לסיכום,

פוגשים אחלה אנשים ומתחילים להכיר את המקום מגורים החדש שלנו.

יש פה נופים מדהימים ומלא מקומות להכיר.


נראה לכם קצת בהמשך..

סופ״ש נעים,

ניב




1 צפיות0 תגובות